טיונינג (כיוון, התכווננות)

בתחנת הרכבת סבידור מרכז, בעיקול בין הגשר שמעל הרציפים למבנה התחנה, מוצב פסנתר כנף. כשהוא משקיף על תנועת הנוסעים אל ומהרציפים, ועל הכניסה והיציאה מהתחנה, דומה שהפסנתר רואה הכל מנקודת מבטו. דווקא במקום הדחוס והלא צפוי הזה, בו דומה שהשאיפה העיקרית היא לעבור מהר וביעילות בדרך אל היעד, מונח כלי שמאפשר למשתמשים בו לעצור לרגע את הזמן, לגלות תחושות ועולמות שחבויים בהם, לחוות ולהתמסר לעכשיו. חיילים, רופאים, עובדי רכבת, עולים מרוסיה וסטודנטיות ערביות בדרכן לאוניברסיטה – כמה מאלו שבוחרים לשבת ולנגן מצליחים להתנתק מהרעש החיצוני, לשקף באופן שונה ומאתגר את המציאות בה אנו חיים ומאפשרים לנו להתבונן לתוך עצמנו?

ישראל 2020, 54 דקות